פסק-דין בתיק ע"פ 4595/13

השופט ס' ג'ובראן:

           שני ערעורים שעניינם פרשה אחת, אך הוכרעו בנפרד בבית המשפט המחוזי. ע"פ 4595/13 הוא ערעורו של עלי זבידאת (להלן: המערער 1) על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) בת"פ 5007/12 מיום 17.6.2013. ע"פ 5955/13 הוא ערעורו של מוחמד ג'ברין (להלן: המערער 2) על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ח' הורוביץ) בת"פ 5009/12 מיום 23.6.2013. על כל אחד מהמערערים נגזר עונש של 42 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי.

כתב האישום

1.             נגד המערערים הוגשו כתבי אישום מתוקנים במסגרת הסדר טיעון, שתכנם זהה (להלן: כתב האישום). על פי עובדות כתב האישום, על רקע סכסוך בין משפחתו של המערער 1 ומשפחה אחרת, קשרו שני המערערים ביום 28.7.2012 קשר להגיע לחצר ביתו של המתלונן, בן אותה משפחה, בסכנין (להלן: המתלונן; להלן: הבית), ולבצע ירי מאקדח בכוונה להפחיד או להקניט את המתלונן ו/או משפחתו. בהמשך לקשר, ולצורך קידומו, הם הצטיידו באקדח ובתחמושת, ובאותו היום הגיעו ברכב אל חצר הבית, כשהאקדח ברשותם. בעודם נוסעים ברכב, הם נכנסו לחצר הבית, בזמן שהמתלונן ובני משפחתו ישבו במרפסת הבית בקומת הקרקע. המערער 2 ירה מבעד לחלון הרכב מספר יריות, וכתוצאה פגעו מספר קליעים בקירות הבית ובחלון, וגרמו נזק. בעקבות מעשים אלה הואשמו המערערים בעבירת נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; וקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; כולן בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

ע"פ 4595/13 - ערעורו של המערער 1

2.             המערער 1 הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום והורשע ביום 17.1.2013. לבקשת בא כוחו הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המערער 1 לקח אחריות חלקית על מעשיו באירוע. הוא טען כי המעשים אינם מאפיינים את דפוסי התנהגותו, ונבעו מכך שאחיו הותקף על ידי בני משפחת המתלונן ומשפחתו סבלה מאיומים על ידי המתלונן. בעקבות כך שיתף המערער 1 את המערער 2 בתחושותיו הקשות, והם נסעו יחד לבית המתלונן. שם לטענתו הפתיע אותו המערער 2, שלף אקדח וירה בו באויר. עוד טען כי התלונן בפני המערער 2 על התנהגותו. עוד צוין בתסקיר כי המערער 1 ביקש להשתלב בהליך טיפולי וכי ההליך הפלילי הרתיע אותו מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד. קצינת המבחן העריכה כי המערער 1 הוא אדם הנוטה להגיב באופן אימפולסיבי שאינו מותאם לסיטואציה שבפניו, במקרה של פגיעה בכבודו ובתדמיתו האישית. עם זאת, העריכה כי הסיכוי להישנות עבירות דומות בעתיד נמוך, והמליצה כי יושת עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות וכן יוטל עליו צו מבחן לשנה וחצי.

3.             בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער 1 ביום 17.6.2013. בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרת מעשיו של המערער. בית המשפט הילך במתווה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין, ודן בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, מידת הפגיעה בהם, אותה הגדיר כרבה ובמידת האשם של המערער 1. עוד עמד בית המשפט על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, לרבות התכנון שקדם להן והנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוען. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, ציין בית המשפט המחוזי את העונשים הקבועים בצד העבירות שנעברו, וכן התייחס לפסיקה שהביאו הצדדים בה קשת רחבה של עונשים, ממספר חודשי עבודות שירות ועד ארבע שנות מאסר בפועל. לבסוף קבע את מתחם העונש ההולם בין שלושים חודשי מאסר בפועל לבין חמש שנות מאסר בפועל. בקובעו את העונש של המערער 1 בתוך המתחם, עמד בית המשפט המחוזי על הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות - גילו, נסיבותיו האישיות, עברו הפלילי (לחובתו הרשעה אחת, שהתיישנה בין מועד הכרעת הדין לבין מועד גזר הדין), הודאתו וסולחה שנערכה בין משפחתו לבין משפחת המתלונן. בית המשפט המחוזי התייחס להמלצת שירות המבחן, אך החליט לא לאמצה. לבסוף, גזר את עונשו של המערער 1 כמפורט ברישה.

ע"פ 5955/13 - ערעורו של המערער 2

4.             ביום 11.4.2013, במהלך שמיעת ההוכחות בעניינו, חזר בו המערער 2 מכפירתו הראשונית, הודה בעובדות כתב האישום, והורשע בעבירות שיוחסו לו. לבקשת בא כוחו הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו. מתסקיר שירות המבחן עלה כי רקעו האישי של המערער 2 קשה עד מאוד, אחותו ואביו נרצחו (בזמנים שונים), ואחיו שנקם את הירצחה של אחותו מרצה עונש מאסר עולם. עוד עלה מהתסקיר כי המערער 2 לקח אחריות מלאה למעשיו, וכי קצינת המבחן התרשמה שחרטתו וצערו כנים. עם זאת, המערער 2 טען כי האקדח שייך למערער 1, שביקש ממנו לעזור לו לנקום במתלונן ובמשפחתו. שירות המבחן סבר כי המערער 2 ניהל אורח חיים נורמטיביים, אך גדל באווירה עבריינית, ומתקשה להשלים עם האירועים שחוותה משפחתו ולבטא רגשותיו, שמא הדבר יפורש כחולשה מצידו. המלצת שירות המבחן הייתה להציב לו גבולות ברורים ולהורות לשירות בתי הסוהר לשלבו בהליך טיפולי, המותאם למצבו.

5.             בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער 2 ביום 23.6.2013, לאחר שניתן גזר דינו של המערער 1. בא כוח המשיבה טען כי אין להבחין בין השניים, שפעלו בצוותא, ואילו באת כוח המערער 2 טענה כי יש להבחין ביניהם, כיוון שמערער 2 לא תכנן את העבירה ולא סיפק את הנשק, לזכותו עבר נקי, וכי המערער 1 היה מודע למצבו הנפשי של המערער 2 וניצל אותו לצרכיו. גם בגזר הדין בעניינו של המערער 2, הילך בית המשפט המחוזי במתווה שקבע תיקון 113 לחוק העונשין, תוך שהתייחס ונסמך על גזר הדין בעניינו של המערער 1. בית המשפט המחוזי קבע את מתחם העונש ההולם גם במקרה זה בין שלושים חודשי מאסר בפועל לבין חמש שנות מאסר בפועל. באשר לעונשו של המערער 2 בתוך המתחם, קבע בית המשפט כי אין מקום לעונש שונה מזה שנקבע למערער 1, והשיקולים לקולה וחומרה שכל אחד מהצדדים ציין, הביאוהו למסקנה שיש לגזור עליו עונש זהה, ולפיכך גזר עליו את העונש המפורט ברישה.

הערעורים

6.             המערער 1 טען בערעורו שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק הן לנסיבות ביצוע העבירה והן לנסיבותיו האישיות, והחמיר עמו באופן החורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה. באשר לנסיבות ביצוע העבירה טען כי חלקו היה קטן מזה של המערער 2, אשר היה בעליו של האקדח, החזיק בו כל העת ואף עשה בו שימוש. עוד בהקשר זה טען כי נגרר אחרי המערער 2 לביצוע העבירות ושודל על ידו לכך. באשר לנסיבותיו האישיות, טען המערער 1 כי לא ניתן משקל מספק לכך שהוא שיתף פעולה עם חוקריו, הודה בהזדמנות הראשונה במעשיו ואף הביא להפללת המערער 2. בנוסף, טען כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לעברו הנקי. לנוכח טיעוניו, ביקש המערער 1 כי עונשו יופחת לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, זאת גם בהתאם לתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו.

7.             המערער 2 טען בערעורו כי היה מקום לאבחן את עונשו לקולה ביחס לעונש שהושת על המערער 1. בהקשר זה, הדגיש כי המערער 1 היה הרוח החיה מאחורי מעשה העבירה, והוא הביאו לביצוע העבירה, תוך הפצרות, איומים וניצול מצבו הייחודי. עוד הדגיש שאף בית המשפט המחוזי עמד על מרכזיותו של המערער 1 בביצוע העבירות, וציין התרחשויות בבוקר יום ביצוע העבירות, שלא הופיעו בכתב האישום ולטענתו מוכיחות כי תכנון הביצוע היה של המערער 1, והוא היה מוציא לפועל את תכניתו עם המערער 2 וגם בלעדיו, והצביע כי אף המערער 1 ראה בו אך כעוזר ולא כשותף מלא. כן טען המערער 2 כי מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו הוא מתחם מחמיר יתר על המידה ביחס לעבירות ונסיבות ביצוען, ובהקשר זה עמד על כך שהושפע מאחר בביצוע העבירות, לא תכנן את ביצוע העבירות, כלי הנשק לא היה שייך לו, והירי לא נועד לפגוע באדם. עוד טען כי עונשו בתוך המתחם צריך להיקבע ברף התחתון ולא במרכזו כפי שנעשה, וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות הקשות, עברו הנקי, הודאתו למרות קיומם של קשיים ראייתיים, פגיעת העונש בו ובמשפחתו וקשייו במאסר לרבות אי השתתפותו בתכנית שיקום על אף רצונו והמלצת שירות המבחן.

תסקירי שירות המבחן

8.             בעניינו של המערער 1, תסקיר שירות המבחן שהוגש לנו ביום 1.5.2014 שהתבסס על דוח סוציאלי מבית הסוהר בו הוא מרצה את עונשו ועל שיחה עימו, הצביע על כך שהוא עודנו לוקח אחריות חלקית לביצוע העבירות, וטוען כי לא ידע על קיום הנשק. המערער 1 השתלב בעבודה בבית הסוהר וכן בקבוצה טיפולית להעלאת מודעות להתנהגות עבריינית. נמצא כי הוא אסיר חיובי, המנסה להבין, תוך קבלת עזרה, את המניעים לביצוע העבירות.

9.             בעניינו של המערער 2, תסקיר שירות המבחן שהוגש לנו ביום 1.5.2014, שהתבסס על דוח סוציאלי מבית הסוהר בו הוא מרצה את עונשו, הצביע על כך שהוא נמצא בבית סוהר זה אחרי שהועבר מהקודם בו ריצה את עונשו בשל עבירת משמעת. בבית הסוהר הנוכחי הוא טרם שולב בעבודה, אך הוא מביע רצון לקשר עם גורמי הטיפול, באמצעות שיחות ובקשות השתלבות. טרם נמצאה עבורו מסגרת מתאימה.

תגובת המשיבה

10.          המשיבה טענה בפנינו כי מעשה העבירה חמור, ומדובר בסכסוך שהוסלם על ידי סיכון חייה של משפחה שלמה בשל מעשי המערערים. עוד טענה שאף שהעונש הקבוע בצד העבירה המרכזית (עבירת ירי באזור מגורים) נמוך, הענישה מבטאת את מכלול החומרה של המעשים, כפי שמתבטאת בעבירות האחרות, ואין מקום להקל בה. עם זאת, ציינה באת כוח המשיבה כי התקשתה למצוא פסיקה בה הענישה עלתה על זו שבענייננו, אך יש להתחשב בכך שהירי על מקומות מאוכלסים הפך להיות "מכת מדינה".